Written by החזקת סמים לשימוש עצמי – מה אומר החוק?
אין כל עוררין על כך כי הנושא של שימוש בסמים מטריד לא מעט את רשויות המדינה בשל ההשלכות הנילוות שיש לשימוש במסים והשפעתן על הפשיעה הכללית בארץ מטבע הדברים. לעיתים קרובות אנו שומעים בחדשות על שחקן, בדרן או ידוען זה או אחר אשר נעצר או נלקח לחקירה עקב עבירות סמים או שימוש בסמים, והדבר מעניין את רוב הציבור ברמה הרכילותית שלו – מי הלשין, מי בגד, עם מי עישן וכדומה. אבל אנשים רבים מחזיקים סמים לצרכים פרטיים החל מסמים קלים ועד לסמים כבדים, ללא קשר עם מקצועם או עם זיקתם לעולם הבידור והאמנות.
מה זה בדיוק אחזקת סמים לשימוש עצמי?
למרות שזה נשמע דבר ברור מאליו הרי שמן הסתם נראה כי אין הגדרה משפטית למונח של הגדרת סם לשימוש עצמי. פקודת הסמים המסוכנים אומרת כי חל איסור על החזקת סם מסוכן, כפי שהוא מוגדר בתוספת לפקודה. בתוספת זו מוגדרים סמים רבים אשר מצאו להגדיר אותם כמסוכנים. חלק מסמים אלה ניתנים להחזקה על ידי מרשם רופא, וגם סמים קלים כמו חשיש או מריחואנה מופיעים ברשימה זו לצורך העניין. משמעות הדבר היא כי למעט אלה אשר מחזיקים סם מרשימה זו על פי מרשם רופא, כל החזקה של סמים אלה אסורה על פי החוק.
השימוש במונח החזקת סם לשימוש עצמי נובע מהמחוקק אשר בעצם הגדיר שני סוגי עבירה אשר נוגעים לאחזקת סם אסור, והם: החזקת סם לשימוש עצמי, והחזקת סם שלא לצריכה עצמית. בנוסף להתייחסות שונה זו קבע המחוקק גם רף כמותי של החזקת סמים מסוכנים אשר מעליו לא ניתן לטעון להחזקת סם לשימוש עצמי. החזקת סם מסוכן בכמות פחותה מן המוגדר איננה ראייה שהדבר נעשה לשימוש עצמי, אבל הרבה יותר קל לטעון זאת בבית המשפט, ונטל ההוכחה יהיה על התביעה כדי להראות כי הסם הוחזק לצרכים tar אינם לשימוש אישי. במקרה שהכמות גדולה מן הקבוע בחוק יהיה נטל ההוכחה על הנאשם כי עשה בו שימוש עצמי בלבד.
